ביציקוטסיס נולד ביום ה-11 לדצמבר 1922 בפריסטרי, אז שכונת עוני בצפון מערב אתונה. בביוגראפיה של ביציקוטסיס, שכתב פאנוס גראמאניס, מספר ביציקוטסיס כי הוא היה הבן הצעיר במשפחה קשת יום בת שמונה נפשות. הוריו נלחמו את מלחמת הקיום היומית וניסו לגדל את ילדיהם בקשיים כלכליים רבים.

בגיל עשר החל ביציקוטסיס לגלות עניין במוזיקה וצלילי הגיטרה והבוזוקי הפילו אותו ברשתם. בגיל צעיר זה החל לשמוע את שיריו של מרקוס ואמבאקאריס ולדבריו הם לא רק עשו עליו רושם חיצוני אלא השפיעו על נפשו ועולמו הפנימי והשתלטו עליו. ביציקוטסיס החליט, לדבריו, להשיג בוזוקי משל עצמו אך נתקל בהתנגדות חריפה מצד הוריו ולא עזרו השתדלויות מצד שכניו, אשר צידדו ברצונו.

לא עזרו תחנוניו והוריו נשארו בעמדתם, המתנגדת ללימודי בוזוקי ולקניית הכלי. ביציקוטסיס לא שמע בקול ההורים ובעצה אחת עם אחד השכנים השיג לעצמו בוזוקי אותו שמר בבית השכן. ביציקוטסיס נהג להתגנב לבית שכנו ושם החל לפרוט עלי בוזוקי ללא לימודים מסודרים - סתם כך על-פי שמיעה. בתוך מספר חודשים פרט ביציקוטסיס באופן שוטף עלי בוזוקי והלהיב את שומעיו.

במהלך שירותו הצבאי בשנת 1947 שמעה המלכה פרדריקה את ביציקוטסיס מנגן בבוזוקי ומרוב התלהבות טרחה והעניקה לו בוזוקי חדש במתנה. כאשר שוחרר משירותו הצבאי פנה ביציקוטסיס לתחום הבידור והקים לעצמו להקה, אשר החלה להופיע במועדון לילה בשם "זוגלה". שירו הראשון היה "Kantili tremosvini" (מנורת שמן מהבהבת) - ביציקוטסיס כתב את הלחן למילים של וואסיליאדיס. מאז ועד למותו כתב ביציקוטסיס כ-150 שירים.

בשנת 1953 גילה ביציקוטסיס את פולי פאנו (זמרת ידועה ביוון), שהייתה אז ילדה בגיל 13, והביא אותה לאתונה להופעות משותפות. הופעות אלה עזרו לפולי פאנו לפתח קריירה מפוארת באתונה וברחבי יוון. ציצאניס זיהה את הפוטנציאל הטמון בביציקוטסיס וביקש ממנו לשיר משיריו. השיר הראשון שכתב לו ציצאניס היה "M Evales ston Mavropinaka".

במהלך השנים שבין 1950 ל-1970 הפך ביציקוטסיס בעזרת קולו המיוחד ושיריו היפים לאחד הכוכבים הגדולים ביוון. הוא התפרסם הן כזמר מיוחד והן כמלחין מוכשר. את הצלחתו הגדולה הוא חייב בן השאר ליוצר גדול אחר, תיאודוראקיס, אשר בחר בביציקוטסיס לבצע את אחת מיצירותיו הגדולות "Epitaphios". יצירה זו נכתבה ע"י יאניס ריצוס והולחנה ע"י תיאודוראקיס, אשר ספג בזמנו ביקורת רבה בשל בחירתו בביציקוטסיס כמבצע שלה. בראיון שנערך בשנת 1961 עם תיאודוראקיס עלה נושא זה שוב ובתשובה אמר תיאודוראקיס כי "קולו של ביציקוטסיס הוא התגלמות קולות העם כולו".

למרות ביקורות מצד חוגי האליטה באתונה, הצליח ביציקוטסיס בעזרת שירי הלאיקה שכתב ושר ותודות לאישיותו הלבבית והפתוחה להתחבב על ההמונים וזכה עם השנים בכבוד רב של כל שכבות הצבור ביוון. ביציקוטסיס מספר כי לימים דבק בו הכינוי "קפטן" מסיבה לא ברורה. אנשים שונים שפגשו בו לאחר ההופעות ובשכונה בה גר לאורך השנים, חאלדארי בצפון אתונה, היו פונים אליו בתואר זה והוא אהב זאת ונהנה מאהדתם.

ביציקוטסיס שר להיטים רבים כגון : "Frangosyriani", "Epitaphios" "Epiphania", "Oloi oi Rebetes tou Dounia, "Axion Esti" ועוד. הוא שר משיריו ומשירי יוצרים אחרים כגון: וואמבאקאריס, ציצאניס, מיצאקיס, פאפאיואנו, חיוטיס, קלדאראס, אקיס פאנו וכמובן תיאודוראקיס, קסרחאקוס, חדזידאקיס, ספאנוס וקויומציס. הצלחתו פתחה דלתות רבות בפניו והוא הופיע באולמות שונים ברחבי אתונה כגון: "Rosingnol" בשכונת ספוליה, "Kipos tou Allah" בשכונת אגאלאו, "Kentrikon", "Kalouta" ו-"Rex".

בשנת 1997 אורגן לכבוד "סר" (עוד כינוי שזכה לו מטעם מעריציו) ביציקוטסיס מופע ענק לחגיגות 50 שנות יצירה והופעות. בשנת 2002, לאחר כ-55 שנות הופעה ויצירה, העניק נשיא יוון אות כבוד לביציקוטסיס על תרומתו רבת השנים לתרבות ולמוזיקה היוונית. בחודש מרץ אותה שנה העניק לו גם משרד התרבות היווני אות כבוד וארגן את המופע הענק לכבודו של ביציקוטסיס בהשתתפות שורה נכבדה של זמרים וזמרות (מופע שהונצח על-גבי הדיסק הכפול " Gia Ton Grigori").

בחודש ינואר 2005 אושפז ביציקוטסיס בבית חולים באתונה בשל בעיות רפואיות שונות. ביום חמישי, 7 לאפריל 2005, הסתבך מצבו בשל הרעלת דם ומערכות גופו קרסו והביאו למותו בגיל 82. ביציקוטסיס נקבר בהלוויה ממלכתית באתונה וליוו אותו אלפי אנשים ביניהם אישי ציבור, יוצרים וזמרים.

יאניס קוציראס, שאותו שיבח ביציקוטסיס לאחר ששמע אותו בהופעה, אמר "ביציקוטסיס היה אריסטוקרט מצד אחד אך נשאר בו בזמן איש פשוט ואני לא אשכח לעולם את נדיבותו. הוא היה מורי ומודל לחיקוי ומבחינתי הוא היה הזמר היווני האולטימטיבי". דימיטריס באסיס תיאר את ביציקוטסיס כאדם שרווה נחת מחייו אך הצליח בדרך כלשהי לשמור מרחק מכל הרעש והפרסומת שליוו אותו בחייו. אגודת "חברי סטליוס קאזנדזידיס" מדרום אביה הכינה שלט גדול שהוצג בהלוויה ובו נכתב "גריגורי, אתה תמשיך לחיות יחד עם סטליוס".

יהי זכרם של שני ענקים אלה ברוך.

הזהוב.