אליזבטי טובת הלב ומיכאליס המפתיע

בבית המלון "קאבאלירי" שבעיר קורפו קיבל את פנינו מיכאליס, פקיד הקבלה. מיכאליס הינו גבר בשנות החמישים לחייו, שמנמן אך מטופח למראה. הוא היה לבוש בהידור (ז'אקט ועניבה) וניסה להיראות רציני, כפי שמחייב תפקידו האחראי. את מיכאליס הכרנו באמצעות האינטרנט כאשר יצרנו את הקשר הראשון עם בית המלון. הוא ענה לנו מיידית והבטיח לקיים את בקשתנו לקבל חדר מסויים, המשקיף אל הים. מיכאליס היה בסדר, הוא עמד בדיבורו אך לא האיר פנים במיוחד ונראה היה כאדם שאיננו נהנה במיוחד מעבודתו.

באחד הימים פנינו לכיוון פליאוקאסטריצה - מפרץ מדהים, המצוי בחלקו המערבי של האי קורפו, שמימיו בצבע הטורקיז והוא זרוע חופי רחצה זהובים ומעגני סירות. לפליאוקסטריצה ניתן להגיע באמצעות הכביש המהיר, המחבר את העיר קורפו עימה, או בדרכים עקלקלות העוברות דרך כפרים קטנים, שהזמן עצר בהם מלכת. אנו בחרנו בדרך העקלקלה וכך מצאנו את עצמנו נכנסים בשעת צהריים לכפר דוקאדס, המצוי בהרים מזרחית לפליאוקאסטריצה.

הכפר קטן יחסית והכביש המתפתל מוביל אותך למרכז הכפר שהוא בעצם כיכר קטנה שמסביבה מספר טברנות, חנויות למצרכים שונים וכמה ספסלים שעליהם יושבים בני המקום בשעת ההתכנסות היומית. ושם, ישר ממול מתחת לשלט "טברנה אליזבטי", עמדה אישה גדולת מימדים עם סינר למותניה וחיוך רחב על פניה. החנינו את המכונית וניגשנו לברך את אליזבטי ולבקשה להכין לנו משהו מן המטבח המקומי.

אליזבטי איננה דוברת אנגלית אך הייתה סבלנית להקשיב ליוונית העילגת שלנו והבינה מהר מאד מה אנו מבקשים לאכול. בתוך דקות הוכן שולחן עם כל טוב בחוץ מתחת לשמשיה צבעונית כאשר עוזרים לה כמה מבני המשפחה - ילדיה הגדולים ובני זוגם. במהלך הארוחה דחפה לנו אליזבטי משקאות על חשבון הבית תוך שאנו מברכים שוב ושוב אלה את אלה ומרימים כוסיות לרוב. לסיום הארוחה החליטה אלזבטי לפנק אותנו בפלחי אבטיח קרים ועסיסיים כשהיא מצטרפת לשולחן ומשביעה אותנו לקחת עימנו בקבוק יין שייצרה בעצמה.

עוד אנו אוכלים ומסבירים לה כי היין עלול להתקלקל בשל החום והזמן שיחלוף עד שנגיע למלון בערב והנה מרחוק נראה טוסטוס מקרטע לאיטו במעלה הרחוב. איש שמנמן, לבוש בבגדי עבודה ומשקפי רוח לעיניו, מנסה לסחוט את טיפת הכוח האחרונה של הטוסטוס כדי להגיע לכיכר הקטנה. אליזבטי נפנפה לו לשלום וקראה אליו: "מיכאלאקי, מיכאלאקי בוא לכאן ותכיר חברים חדשים מישראל". הטוסטוס נעצר לידינו ומי יושב עליו ? אכן ניחשתם נכון - מיכאליס פקיד הקבלה.

אליזבטי הייתה מופתעת לגלות שאנו מכרים ותיקים ושמחה רבה נפלה על כולנו. סיבוב משקאות נוסף עזר לנו לחגוג את המפגש המוזר ובמהלכו הבנו כי מיכאלאקי גר בכפר עם משפחתו והוא ואחיו הם הבעלים של הסופר המקומי והמאפיה שבמקום. ואז עלה במוחה של אליזבטי רעיון מבריק. היא הפקידה בידיו של מיכאלאקי את בקבוק היין, פרי ידיה, והשביעה אותו להביאו בשלום אל בית המלון שלנו, לקררו היטב ואז להביאו אלינו לחדר כך שיחכה לנו לעת ערב עת נגיע אל המלון.

ואכן כך היה. בערב חיכה לנו בקבוק קר של יין בחדרנו. ואנו, שרכשנו חבר חדש ביום זה, ירדנו עם הבקבוק אל אולם הקבלה והרמנו עוד כמה כוסיות עם מיכאלאקי ושאר עובדי המשמרת שבמלון לכבודה של אליזבטי טובת הלב.

יאמאס לכולכם, מהזהוב