טיול של יום א' באתונה

ביום א' של חורף קיצי - קריר למדי בחוץ אך שמיים כחולים ושמש זורחת, יצאנו לסיבוב של חילוץ איברים ושאיפת אוויר נקי לאחר כמה לילות במועדונים ספוגי העשן. את המסלול המתואר להלן עשינו פעמים רבות בעבר ותמיד תמיד הוא הישרה עלינו שלווה מיוחדת, הדרושה כל כך לאחר האנרגיות החזקות הנספגות בגוף במהלך המופעים במועדונים הרועשים.

את טיולנו התחלנו באזור הפלאקה, במקום בו פוגש רחוב מקריאני (Makrigiani) את רחוב דיוניסיו אראופאגיטו (Dionissiou Areopagitou) העולה אל עבר האקרופוליס. רחוב דיוניסיו עבר "מתיחת פנים" לפני מספר שנים - הוא רוצף מחדש באבני שיש מסותתות והפך למדרחוב, המוביל את התיירים הרבים אל עבר ה"הרודיון" (The Odeon of Herodes Atticus) ואל עבר מעלה המדרגות, המובילות אל פסגת האקרופוליס.

לאורך הרחוב בתים גדולים ויפים (ביניהם בנין השגרירות הספרדית) וביום חורף קיצי שכזה ניתן לפגוש משפחות מקומיות רבות, המטיילות לאורכו לצד תיירים המחפשים מעט שלווה. הדרך עולה במקצת וניתן לראות לצידה מימין את תיאטרון דיוניסוס העתיק ולאחריו את ה"הרודיון". בהמשך פונה הדרך ימינה לרחוב אפוסטולו פאבלו (Apostolou Pavlou) היורד לכיוון מונסטיראקי, אולם אנו המשכנו ישר קדימה לכיוון דרך מרוצפת אבנים גסות, העולה אל עבר גבעת פילופאפו (Filopapou).

הדרך עולה במקצת ומתנהלת בתוך חורשת עצים ירוקים. העיר הסואנת נעלמה לה פתאום וקולות ציפורים נשמעו מכל עבר. נחנו לנו על אחד הספסלים שלצד שביל צר, היוצא מן הדרך המרוצפת, בתוך חורשה יפה כשלצידנו חבורת כלבים, שנפגשו כך באקראי במהלך טיול בוקר עם בעליהם. לאחר זמן מה המשכנו להעפיל במעלה הגבעה עד שהגענו אל כנסיה קטנה בשם Agios Dimitrios שלצד הדרך, שבה וברחבה הקטנה שלפניה ניתן לפגוש בדרך כלל בימי שבת משפחות מאושרות המחתנות את ילדיהן. האורחים לבושים במיטב בגדיהם, נושאים מתנות לזוג הצעיר וזוכים לקבל מידיו בחזרה מתנות קטנות עטופות מלמלה (לרוב יש בהן סוכריות ודברי מתיקה).

מיד לאחר הכנסיה הקטנה פנינו ימינה מן הדרך המרוצפת אבנים לעבר שביל קטן המוביל אל עבר גבעונת בה מצוי ה-Pnyx, אתר ארכיאולוגי חשוב ביותר, שפרטים עליו ניתן למצוא בתחתית הכתבה. שלט קטן הצביע על שער קטן בגדר, שדרכו יש לעבור ולהתקדם אל עבר האתר. עברנו בשער הקטן והמשכנו לאורך השביל עד שהגענו למקום ממנו נשקף לפנינו מראה מדהים - האקרופוליס במלוא הדרו כולל הגן הארכיאולוגי שלמרגלותיו וברקע גבעת הלקאביטוס ובתי אתונה. ישבנו לנו כך סתם על אחד הסלעים משקיפים אל הנוף וסופגים את השלווה שמסביב. רק מעט זוגות אוהבים סבבו להם במקום ונדמה היה שהזמן עצר מלכת - לא היה דבר שכדאי לרוץ למענו ולא היה דבר חשוב יותר מהישיבה במקום מיוחד זה.

לאחר שעה ארוכה, המשכנו בטיול הבוקר שלנו. שביל קטן ולא ברור בינות לסלעי הגבעה הוביל אותנו אל עבר מבנה ישן בעל כיפה מתכתית ולאחריו ירדנו אל עבר מצפה הכוכבים, ה-Observatory של אתונה. הדרך הובילה אותנו אל אזור של בתי עשירים, המתאפיינים במרפסות נרחבות המשקיפות אף הן אל עבר האקרופוליס. באחד הרחובות, שלאורכו שתולים עצי תפוז לרוב, פנינו שמאלה וירדנו אל עבר רחוב אפוסטולו פאבלו, שהוזכר לעיל. האזור, שהיה בעיקרו שכונת מגורים שקטה, הפך לקראת האולימפיאדה למדרחוב חלקי שלאורכו פזורים בתי קפה ומסעדות, שעברו שיפוצים נרחבים. כאן ניתן לעצור ולהתרווח בכיסא או ספה מרופדת ולשתות קפה חם או קר כאשר ברקע האקרופוליס ומסביב המולת המקומיים והתיירים.

אם ממשיכים לרדת ברחוב זה, כאשר הגן הארכיאולוגי מצוי לימין הדרך כל העת, ניתן להגיע למונסטיראקי. אך אנו פנינו לדרך אחרת - נכנסו לתוך הגן הארכיאולוגי (ביום א' הכניסה חופשית לכל) וירדנו לנו כך לאט לאט בינות מקדשים (מקדש Thissio למשל) ופסלים אל תחתית הגבעה. היציאה מן הגן הארכיאולוגי מובילה אל אזור מונסטיראקי, אזור של רוכלים ובתי קפה המלא פעילות תמיד. ניתן להסתובב בין יושבי בתי הקפה, להאזין לנגן הכינור הזקן, העומד ומנעים את ארוחתם של יושבי המסעדות, או סתם לבדוק מציאות אצל רוכלי המקום. אולם ריח האוכל, שנישא מסביב, ואוויר ההרים הצלול ששאפנו בטיולנו עשו את שלהם והחלטנו שהגיעה שעת ארוחת הצהריים.

במקום להישאר באזור מונסטיראקי החלטנו להמשיך מעט ולהגיע אל אזור הטברנות שבפסירי מרחק חמש דקות הליכה משם. אזור פסירי, שהיה מוזנח לאורך השנים, זכה לעדנה בשנים האחרונות ומשקיעים שונים רכשו בתים ישנים והפכו אותן למסעדות ולטברנות, המושכות אליהן תיירים ובני המקום. מספר רחובות בפסירי עברו שיפוצים קטנים ובסה"כ נעים להסתובב שם בעיקר בימי שבת בערב וביום ראשון בצהריים כאשר בכל טברנה, המכבדת את עצמה, ניתן לאכול לצלילי להקה קטנה המנעימה בשיריה. התיישבנו בטברנה לא מרכזית במיוחד בשם “Stou Korre”, שהייתה מלאה בחציה ובה שלושה נגנים (אב עיוור שניגן על קלידים ושר ושני בנים ששרו וניגנו עלי בוזוקי וגיטרה).

השעה הייתה שתיים לערך ובמקום היו שתי משפחות מקומיות, שתי קבוצות של חברה צעירים בשנות העשרים המוקדמות וגבר נמוך בן שבעים לערך, לבוש במיטב בגדיו עם שרשרת זהב עבה לצווארו ושעון זהב נוצץ לידו. הלהקה שרה יפה להפליא והגבר המבוגר קם מידי פעם ממקומו כדי לרקוד במרכז הרחבה זבקיקו, שאותו הזמין במיוחד עבורו. הוא לא היה יציב במיוחד ותנועותיו לא היו מסונכרנות בהשפעת היין אך פניו הביעו שמחה מיוחדת במיוחד כשרקע מידי פעם ברגליו על הרצפה כאילו רצה לומר "אני עדיין כאן למעלה חי ורוקד ואתם שם למטה חכו עוד זמן מה עד שאצטרף".

בכל פעם שסיים הגבר ריקוד זבקיקו עצר והוציא חבילת שטרות מכיסו, שלף ממנה שטר של עשרים יורו וזרק אותו למרגלות רגלי הנגנים לאות כבוד ותודה. וכדי שידעו כולם מי הגבר במקום, הצטרף הוא מידי פעם אל קבוצת בנות צעירות, שרקדו ריקודי ניסיוטיקה מסורתיים, כשברור היה שהוא נהנה מאד גם למראה עיניו. ואנו, ישבנו לאכול דבר מה, שטפנו את עינינו בבנות הצעירות וזקורות החזה שפיזזו מולנו וחשבנו, כך בשקט בלב, שגם לנו יכולים לחכות מעט שם למטה עד שנצטרף...

שלכם באהבה
הזהוב.
פברואר 2006

* Pnyx - בשנת 1835 התגלה מקום המושב של אסיפת אזרחי אתונה בעת העתיקה ע"י פיטאקיס. אסיפת האזרחים של אתונה נהגה להתכנס עשר פעמים בשנה במקום זה כדי לדון בנושאים בוערים הנוגעים לבני המקום. מקום התכנסות זה ננטש על-ידי בני אתונה בסוף המאה הרביעית לפני הספירה כאשר מקום האסיפה עבר לתיאטרון דיוניסוס שלמרגלות האקרופוליס.

* טברנה "Stou Korre" שוכנת ברח' איוס אנרגירון Agios Anargiron, 20-22 שבפסירי.