גם רגעי עדנה מחייבים.... הכנה

למרגלות העיירה צאגאראדה, השוכנת על צלע ההר בחלקו המזרחי של חצי האי פליון שביוון, ממש על שפת הים, שוכן כפר קטן וקסום, דאמאחורי שמו. בכפר מספר בניינים, חלקם ישנים מאד וחלקם חדשים, והם בנויים מסביב למעגן טבעי קסום שמימיו בצבע הטורקיז. הכפר זכה לפרסום עולמי לאחרונה כאשר קטעים מסוימים מהסרט "מאמה מיה" צולמו במעגן הקסום שבמקום ומבקרים רבים פוקדים את המקום ומפריעים את שלוותו.

בימים עברו, שימש המעגן כנמל היחיד באזור המזרחי של חצי האי פליון וסחורות שהגיעו בסירות אליו הועברו אל העיירה צאגאראדה באמצעות פרדות, שנעו על-גבי שביל מיוחד שסללו בני המקום בהר. חשיבות רבה נודעה למקום ויורדי הים האיטלקים מוונציה השתלטו עליו ואף בנו בו מבצר, ששימש אותם להגנה על האזור כולו. המבצר הרוס אולם שביל הפרדות קיים ומיטיבי לכת מטפסים אל עבר צאגאראדה באמצעותו.

הגענו אל דאמאחורי בחודש אוקטובר, שבו סגורים מקצת העסקים במקום, ופגשנו שם את אפוסטוליס, המנהל את המסעדה היחידה שנותרה פעילה. המסעדה בנויה ממש על קצה המעגן הטבעי וממרפסתה נשקף המעגן כולו ושומעים היטב את המיית הגלים, המתנפצים על סלעי המעגן. מעל למסעדה מצויים ארבעה חדרים, שאותם משכיר אפוסטוליס למבקרים במקום. חלק מן החדרים משקיפים אל עבר המעגן המדהים וניתן לצאת מתוכם אל מרפסת משותפת, להתרווח על כסאות ברזל פשוטים לצד שולחנות ברזל קטנים ולהשקיף על הנוף הקסום.

באחד הבקרים, לאחר ארוחת בוקר במרפסת המסעדה, עלינו אל חדרנו והתרווחנו על כסאות המרפסת המשותפת כדי ליהנות ממספר רגעי עדנה מול הנוף. לפתע הבחנתי בו בקצה המרפסת המשותפת, לא רחוק מאיתנו. גבר צנום ומקריח בתחילת שנות השישים לחייו לבוש מכנסיים חומות קצרות שהגיעו אל מעבר לברכיו, חולצת גולף ירוקה ונעול בנעלי הליכה גבוהות. הגבר היה מרוכז מאד במעשיו ונראה שלא שם לב אלינו כלל.

הוא נכנס אל חדרו ויצא ממנו עם מפת שולחן צחורה אותה פרש בקפידה רבה על שולחן המתכת הקטן. מקופסת מתכת גדולה, שהביא עימו, הוציא הגבר שתי כוסות פורצלן עם תחתיות תואמות והניחן על-גבי המפה יחד עם שתי כפיות וסכין נוצצת. לבסוף הוציא מן החדר צלחת מוארכת ועליה עוגה רבת שכבות ופרס שתי פרוסות עוגה גדולות, שאותן הניח על גבי צלחות התואמות לסט הקפה. הגבר נכנס לחדרו שוב וחזר הפעם עם תרמוס ובו קפה חם. הוא לא מזג את הקפה לכוסות אלא התיישב בכיסאו ומשהבחין בנו נפנף בידו לשלום ופנה להשקיף אל המעגן השקט.

בשעה עשר בדיוק יצאה אל המרפסת אישה מטופחת בעלת שיער בגוון פלטינה, הגזור בתספורת קארה מדויקת. האישה נראתה בסוף שנות החמישים לחייה, מלאה במקצת ולבושה אף היא בלבוש המתאים לצעידה ספורטיבית בהרים. הגבר קם מיד ממקומו, מזג את הקפה לכוסות הפורצלן ושניהם התיישבו לארוחת בוקר מפנקת מול המעגן. הם שוחחו מעט ביניהם בשפה הגרמנית ואכלו לאיטם את העוגה כשהם נהנים מרגעי העדנה, שייצרו לעצמם הרחק מביתם.

אחר הצהריים חזרנו אל הכפר לאחר שעות של שוטטות באזור. רכשנו פחיות בירה צוננות במיני-מרקט המקומי ועלינו אל מרפסת החדר כדי לפוש מעט מול הנוף הקסום. השעה הייתה קרוב לחמש ובקצה המרפסת קלטו עינינו שוב את שכנינו הצנום כשהוא עסוק מסביב לשולחן המתכת הקטן. הבטתי בו היטב והבחנתי שהפעם הוא לבוש באופן חגיגי במיוחד, מכנסיים שחורות וארוכות וחולצה ורודה בעלת צווארון לבן ושרוולים קצרים. לאחר שפרש את המפה הצחורה הוציא הגבר שתי כוסות זכוכית, המתאימות לשתיית בירה, והניחן על המפה ולצידן שתי פחיות בירה כשלנו. ממיכל פלסטיק שהביא מן החדר הוציא לחם פרוס וממרח כלשהו, שאותו מרח בקפידה על-גבי פרוסות הלחם.

הגבר התיישב בכיסאו לאחר שבירך אותנו לשלום והמתין כשהוא מביט בנוף הקסום. בשעה חמש בדיוק יצאה אל המרפסת האישה לבושה במכנסיים שחורים ובטוניקה פרחונית בצבעי אפור, שחור וסגול. ניכר היה כי התרחצה וחפפה קודם שיצאה אל המרפסת ושיערה היה מסודר בקפידה רבה. הגבר קם מכיסאו לכבודה, פתח את פחיות הבירה הקרות, מזג לכוסות הזכוכית והתיישב מול המעגן לארוחת חמש טיפוסית כמקובל באוסטריה או בגרמניה. ישבנו כך בשקט כשברקע המיית הגלים ומראה המעגן הקסום ותוך כדי לגימת הבירה הצוננת, שם בדאמאחורי הרחק מן הבית, הבנו לקח חשוב שלימד אותנו הזוג המבוגר והנאה: גם רגעי עדנה מחייבים לפעמים..... הכנה.

הזהוב.
אוקטובר 2009.